דגלנו הוא דגל האחווה, הקבלה וההקשבה. אנו פועלים לשינוי ולהתפתחות של התודעה האנושית באזורינו; אנו מסרבים להשלים עם התפיסה הרווחת לפיה שני העמים השוכנים על אדמה זו, אויבים הם זה לזה ואינם יכולים לחיות ביחד. אנו רואים בשיטת ולדורף כוח מרפא לסיטואציה טרגית זו, בה ילדי עם אחד אינם זוכים לגדול עם ילדי העם השני, ובני תרבות אחת אינם זוכים להכיר, ואינם לומדים להעריך לעומק, את התרבות האחרת. הזרות והניכור מביאים לכך שבני העם האחד אינם מסוגלים להזדהות עם האיכויות האנושיות של בני העם האחר, ולכן הם נוטים לחשדנות, לחשש, ולתוקפנות כלפי האחר, ולעיתים לא נדירות גם לאלימות קיצונית כלפיו
והנה, בתוך מרחב קשה ואכזר זה, הנבטנו יחד זרע יחיד ומיוחד, המביא עמו תקוות למנוחה, לאחווה, לשלום ולשלווה: הקמנו עמותה, התכתבנו עם הממסד, חיפשנו מבנה, התרוצצנו ברשויות, נפגשנו עם הורים וילדים, כתבנו ותרגמנו שירים וסיפורים, קיבלנו רישיון, חגגנו חגים של שני עמים, סיפרנו סיפורים בשתי שפות, ניסינו מודלים פדגוגים שונים, קיימנו פגישות ואסיפות ללא סוף ולא הפסקנו לרגע להאמין.
והנה, שריר וקיים, גן ולדורף דו תרבותי, הפועל בשתי שפות - ערבית ועברית.
בבואנו לתת לעצמנו ולמבקשי שלומנו דין וחשבון, לא נשכח איך בשנה הראשונה , כתינוק בן יומו, לא ידענו אלא מעט מאוד על הדרך בה אנו צועדים. (על האומץ הנדרש)
בשנה השנייה קצרנו את יבול הברכה של הכוונות והאומץ, אך גם את פרי הבאושים של חוסר הניסיון, חוסר המשאבים, וחוסר התמיכה של הממסד.
בשנתנו השלישית אנו שבעי לקחים, ומנסים שלא ליפול לאותן מלכודות שכבר הכרנו. חווינו שמחות מרוממות נפש, אך גם רגעים של עצב מר. אנו מתחילים להבין את גודל העבודה הניצבת לפנינו, את הייאוש שהיא מפגישה אותנו עמו ואת סכנת הקיום שמביאה איתה העייפות המצטברת. אך כנגד כל אלה אנו מכירים היטב גם את הסיפוק האדיר שהיא מביאה עמה ומודים לגורלנו על הזכות הגדולה שנפלה בחלקנו, להיות חלק ממפעל נפלא זה. אמנם לעת עתה נחשף אך קצה קצהו לעין המתבונן, אך ללב הקשוב ברור מעל לכל ספק מה גדולה חשיבותו של מפעל זה לאזורינו, ומתוך כך גם לאנושות כולה.
במלאת שלוש שנים מכנה הפעוט את עצמו בשם: "אני". לראשונה תופס הוא את עצמו כנפרד מן העולם. יתכן שזהו הזמן הנכון לחשבון נפש. נדמה עצמנו לתינוק המצביע על עצמו ואומר: אני, ובאומץ לב ניתן לעצמנו ולכל אוהבינו דין וחשבון אד הוק.
בכל מאודנו רצינו, ועודנו רוצים, להשקיע את כל מרצנו בפדגוגיה החדשה ובשאלות המקצועיות שעולות, אך המציאות מכתיבה לנו קצב שונה, ואנו מקבלים באהבה את השיעור: אי אפשר לעשות צעד 
בעולמות הרוח אלא לאחר שלושה צעדים בעולם החומר. כך קרה שמיטב מרצנו הופנה גם השנה לקשר עם המוסדות הרשמיים, כדי לזכות במעמד הנכסף ולקבל את התקציבים המגיעים לנו כחוק. כולי תקווה שאנו מתקרבים לסופה של תקופה מתישה זו, ותקציב מסודר ממשרד החינוך הישראלי יתקבל מדי חודש בחדשו בשנת הלימודים הקרובה. המשא ומתן המתמשך יצר מצבים מביכים לעיתים בהם במקום להקדיש את מלא תשומת הלב לידידינו הנדיבים מכל העולם, התומכים בנו, מעוניינים בקשר ושואלים לשלומינו, מצאתי עצמי תשוש, ללא רגע פנאי לנשימה, מחוייב לספק עוד ועוד מסמכים למשרד החינוך, מבלה שעות בכל יום ליד מכשיר הטלפון - ועדיין לא נשאו מאמצינו פרי! אני מנצל הזדמנות זו כדי להודות מקרב הלב לכל תומכינו, שהם שותפינו האמיתיים במסע, ולהתנצל עמוקות על תודות שהגיעו באיחור רב. מנסיוני בחיים למדתי כי פעמים רבות קורה כי אלו המתקשים לבקש ולהודות, הם-הם הזקוקים באמת לסיוע. אלפי תודות לכם גם על סבלנותכם והבנתכם. אני מאמין שבעתיד הלא רחוק נוכל סוף סוף להעזר בתרומותיכם הנדיבות לצרכים של שאר רוח, הכשרת הצוות והעשרות לילדים, וליצור מערכת כה שובת לב שתמשוך עוד ועוד משפחות ואף את תשומת הלב של התקשורת.
למרות כל הקשיים, החלטנו לעצור בסוף השנה השלישית, ולהתבונן במתרחש, בטרם תחל השנה הרביעית. נסיוננו לעשות זאת בתום השנה השנייה נקטע באיבו בשל המלחמה שפרצה באזור – כנראה שלא היה זה הזמן הנכון.
לצורך זה אנו נערכים לקיים סמינר הערכה והערכות בחודש יולי הקרוב, בהשתתפות כל הגננים שעבדו בגננו עד כה, וכל הצוות הפדגוגי התומך. השאלה הבסיסית שתנחה אותנו היא: מהי תרומתו של חינוך ולדורף ליצירת גשר בין התרבויות?
בשבעה מפגשים בני 4 שעות נעמיק את התבוננותנו במה שיצרנו עד כה:
- מה טיבם של המפגשים הבין תרבותיים בגן? בין ילדי תרבות אחת וילדי תרבות שניה, בין גנני תרבות אחת וגנני תרבות שניה, בין ההורים מהתרבויות השונות, בין גנני תרבות אחת וילדי תרבות שניה וכיוצא בזה.
- מה טיבה של הפדגוגיה שבחרנו: - האם עודדנו לימוד השפה השניה? כיצד? האם טוב הדבר למטרותינו? כיצד סיפרנו סיפורים? באילו שפות שרנו,ברכנו, שוחחנו?
- מה כוחו של תיאטרון הבובות בגננו הדו לשוני, אילו דרכים נוספות נוכל ליצור כדי להקל על קשיי השפה?
- אילו חגים חגגנו בגן וכיצד חגגנו אותם? מהם המסרים שהעברנו בכך לילדים?
- מהי חלוקת העבודה הנכונה בגננו בין השפות השונות?
בשל היקף הנושא בחרנו להתמקד בסמינר זה רק בשאלות הפדגוגיות. השאלות הטכניות יידונו במסגרת הועד המנהל וצוות מחברי העמותה.
אם כן תכניתי היא כי בפעם הבאה שאכתוב לכם, ויהיה זה לפני פתיחת שנת הלימודים הרביעית בגננו, אעדכן אתכם כיצד עלה הדבר בידנו, ומהן מסקנותינו לעתיד.
אפרד בברכות חמות לעונת הקיץ, ובתקווה לראותכם ביום מן הימים מתארחים בגננו,
שלכם
אמיר שלומיאן
גידי ואמנה מציגים תיאטרון בובות
