החג העברי החביב עליי מכולם הוא פורים. אין בו יותר מידי טקסים, אין מסרים דתיים, אין ארוחה מסורתית כבדה. יש בו רק הרבה שמחה ופנים 
מחייכות של נסיכות, אבירים, חיות ויצורים דימיוניים.
גם עין בוסתאן, הגן שלנו בחילף, התחפש ביום הזה.
הבת שלי, מאיה, סוף סוף מימשה את הפנטזיה שלה - להיות לביאה, בת למשפחת אריות מפוארת מבית היוצר של וולט דיסני. סבא שלה נרתם למשימה ואסף מכל מיני חנויות פריטים מתאימים, ואין מילים לתאר את שמחתה של הנכדה.
בבוקר פורים הגענו מוקדם מאוד אל הגן - הלביאה ואני, ומצלמה כמובן. פגשנו כאן את הנסיכות קארין, יונה, מרים, היולין וראין; פגשנו את צבא החיפושיות של כארם, הגר ועודאי; וגם את החתולה נעמי, את הג'ירף רותם, הדינוזאור נדב, הקנגורו ויסאם, הפינגווין יוסף, הליצן מוחמד, ינון בתפקיד רובין הוד, וחבריה של מאיה ללהקת האריות - אגם, עמראן ועומר. מעט מהילדים, בעיקר מגן הצעירים, הגיעו לא מחופשים, אבל הצטרפו לחגיגה הצבעונית בשמחה רבה.
איבתיסאם ויעל, הגננות של הבוגרים, התחפשו גם הן והכינו משלוחי מנות לילדים שלנו וגם
לילדי הגן השכן בחילף. היה מרגש להתלוות אל ילדינו במצעד הפורימי אל הגן השכן, ולחזות בהם שרים בעברית ובערבית בפני ילדי הכפר בני גילם. אחרי מופע השירים, ולאחר שילדי הגן השכן שרו גם הם, חילקו ילדינו את משלוחי המנות בלוויית הברכה "איד סעיד", חג שמח.
חגיגות שכאלו, אשר מאפשרות לילדי שתי התרבויות לחוות בצורה פעילה את המסורת השנייה, הן חגיגה לעיניים וללב. תראו לי ילד אחד או ילדה 
אחת, ולא משנה באיזו שפה הם מדברים או לאיזו דת הם נולדו - שלא ייהנה מלהפוך, ולו ליום אחד, לאביר, לנסיכה או למלך החיות?
ענת טולנאי
אמא של מאיה כעביה-טולנאי
אודות משפחת כעביה טולנאי:
אנחנו משפחה מעורבת. אחסאן, אבא של מאיה, הוא בדואי. אני, אמה היהודייה מחיפה. אנחנו מתגוררים בכפר יהושע בבית שכור, ובבית מדברים בעיקר עברית (כנראה שלא סתם מוגדרת השפה הראשונית של האדם – שפת אם). יחד עם זאת, מאז שמאיה נולדה היא שומעת ערבית בבית סבה וסבתה שבכפר כעביה, שם מתגוררת כל משפחתה הערבית המורחבת.
הגן המשותף הוא עבורנו הפיתרון האולטימטיבי עבור מאיה, מאחר שכאן דרות בכפיפה אחת שתי הזהויות שלה.
