מעיין בבוסתן: מפגש קסום, מחשבות והתלבטויות
יעל לויו, גננת ב"מעיין בבוסתן"
נתבקשתי לעשות מעשה ולכתוב לעלון. חשבתי וחשבתי ואולי אפילו קצת נבהלתי. על מה לכתוב? שיחה קצרה עם אמיר, הבהירה לי כי למעשה, נמצא תחתי אוצר של חוויות, התלבטויות, מחשבות, הרי הוא הגן. גן מעיין בבוסתן.
כמה כתבו על הגן הזה וכמה עוד יכתבו, אני חושבת שרק מי שעובד יומיום בגן יכול להבין את גודל הנס. הרי זהו נס ואולי בכלל איזשהו קסם שילדים שהוריהם החליטו לעשות מעשה, הולכים יומיום לגן ופוגשים אחד את השני. וכשאני אומרת פוגשים אני מתכוונת לפגישה ברמה עמוקה יותר, הרי לא מדובר בפגישה היומיומית בגן אלא בשאלה איפה אנחנו פוגשים אחד את השני, איפה אנחנו מבינים ומתחשבים זה בזה. ובגן הזה השאלות הללו עוד יותר רלוונטיות ומשמעותיות וכמובן, שזה בא לידי ביטוי דווקא בפרטים הכי קטנים. ראו לדוגמא, מקרה בו על צוות הגן לערוך אסיפת הורים ויש לקבוע שעה. אך, כאן טמונה הבעיה כי הרי אם נקבע את שעת האסיפה לאחה"צ, יגיעו ההורים הערבים וההורים היהודים לא יגיעו מפאת חוסר נוחות (ילדים, עבודה וכן הלאה) ואילו, אם נקבע את שעת האסיפה לשעת ערב מאוחרת, יגיעו ההורים היהודים וההורים הערבים לא יגיעו מפאת אותה חוסר נוחות שצוינה קודם לכן.
והשאלות הנוגעות למפגש בינינו ממשיכות לצוף ואנשים שונים, תורמים, חוקרים וצלמים מהארץ ומחו"ל מגיעים בכדי לצפות בחזון, גן יהודי ערבי ברוח הוולדורף. ואנחנו שמגיעים יומיום לגן, עובדים, מציירים, שרים, צוחקים ומשחקים, מנסים לשמור על הריתמוס היומי של כל ילדי הגן ומסתובבים עם שאלת הביקורים. זוהי שאלה קשה לגן שמתקיים ברוב רובו מכספי תרומות. אך, מנגד עומדים הילדים. מה הביקורים הללו עושים להם? איפה עובר הגבול? האם לאפשר צילום של סרט על הגן? האם לאפשר לאנשים לשהות בגן למשך זמן ממושך? אילו שאלות שאנו ניצבים בפניהם מדי שבוע בישיבה. מתלבטים יחד, חושבים על טובת הילדים אך, מחזיקים גם את הידיעה שזהו גן שמתקיים בעיקר מתרומות.
אין לנו תשובה ברורה ואין מתכון בטוח, מדי יום אנו נושאים בתוכנו שאלות רבות בתור היותנו חלק מהחוויה הייחודית הזו והשאלות והתובנות אף פעם לא נגמרות אלא גדלות ומתעצמות ככל שיותר חודרים את המקום הקסום הזה שנקרא "מעין בבוסתן".
אם נשארתם עם שאלות פתוחות אל תתפלאו, גם אני. לשאלות נוספות... אנא פנו לגן JJJ
בטעינה...
