שותפים, חברים ותומכים יקרים
בא זמן לעצור את הפעולה האינטנסיבית שהחיים שלי מכתיבים, ולו לרגע קל, ולהתבונן במתרחש – הנה התחילה שנת לימודים חדשה. לפי לוח השנה המסורתי שלי, כיהודי, זו גם תחילתה של השנה. מה תביא עימה שנה זו?
הנה פתחנו שנה רביעית בגן וולדורף המשותף "עין בוסתן". אין זה מובן מאליו. כיום לומדים בגן 27 ילדים בשתי קבוצות גיל. בקבוצת הצעירים 12 ילדים בני שנתיים עד ארבע. בצוות הגננים אמנה מכעביה – שעבדה גם בשנה שעברה, וגידי – שעבד בשלוש השנים האחרונות בקבוצת הבוגרים. בקבוצת הבוגרים 15 ילדים בני ארבע עד 6 וחצי. בצוות הגננים איבתיסאם מזבידאת – שממשיכה איתנו שנה שנייה, ויעל מטבעון שהצטרפה השנה והתאקלמה מהר וטוב. סולטנה, אמא של קארין מקבוצת הגדולים ושל יוסף מקבוצת הצעירים ממשיכה גם היא לעבוד איתנו. אל אלה הצטרפו אחלאם, אחותו של כארם מקבוצת הבוגרים, ואנראם. הצעירות מתנדבות בגן במסגרת שנת שרות ותרומתן נפלאה. גם דיאנה, אמא של שיר מקבוצת הצעירים נרתמת לעזרה.
לכולם אנו אומרים תודה תודה תודה!!
השנה התחילה בזרימה בריאה. יש לנו סדר יום קבוע, סדר שבוע קבוע, ותחילתה של מסורת שהיא סדר שנתי שאט אט נקבע. במובהק מורגש שיש הרבה יותר נשימה מאשר השנים שעברו. הילדים רגועים יותר, הדברים ברורים
יותר. יתכן, שבין יתר דברים, לסמינר שערכנו בקיץ יש השפעה טובה, מאזנת, מרגיעה. הרבה תודה לעולה וליעל, שעזרו בתכנון ובהנחייה. בסמינר, שארך 7 ימי עבודה בשבועיים ימים, השתתפו כל צוות הגננים ושתי יועצות: הגב' סטפני אלון המייצגת את תפיסת החינוך של ולדורף, ובמיוחד באפליקציות לא שיגרתיות, כמו ולדורף בסין או בקוריאה; וד"ר אורה מור מאוניברסיטת חיפה, המתמחה בחינוך הדו-לשוני. לשמחתי השתתפתי גם אני בסמינר, וממקור ראשון אוכל להעיד שהיה מרתק ומחזק. השאלה המנחה את כל היבטי הסמינר היתה: כיצד יכול חינוך וולדורף לעזור ליצירת גשר בין תרבויות שונות. העמקנו לחקור את עצמנו, את פחדינו, את ההבדלים בינינו. שמענו המלצותיהן של המומחיות בתחומן ואני בהחלט חש, שיצאנו לדרך חזקים יותר, בוגרים יותר. הנה כי כן, כיוון שהשגרה עושה את שלה כראוי, אנו מוצאים זמן לחשוב על שיפורים: איך להעלות את רמת הקליטה של השפה הלא מוכרת אצל כל ילד וילד, איך להעלות את רמת המוסיקה בגן, האמנות, הסיפורים, חזות הגן והחצר.
גם ברמה הארגונית עלינו כיתה – המשימות השוטפות ברורות לנו יותר, למרות שכרגע אנו עדיין מדשדשים בעומס קיצוני של משימות. הופעת התקציב ממשרד החינוך ממקמת אותנו במקום אחר לגמרי, למרות שגם השנה נהיה חייבים להסתמך גם על תרומות.
הסתיו נותן את אותותיו, ואולי זה כבר חורף? הילדים מופיעים במעילים ומטריות, ועם זאת עד סוף היום יישארו עם שכבות בגדים מעטות יותר. עברנו יחד את תקופת הרמדאן ואת עיד אל-פיטר אשר בסופה, את ראש השנה היהודי ואת חג סוכות. הרחבת הצוות אפשרה לנו פתרון מעניין באשר לחוסר התאום בין לוח השנה היהודי וזה המוסלמי: הבעיה היתה שהציבור הערבי אינו מפסיק לעבוד בעת החג היהודי, והציבור היהודי עובד במהלך חגים מוסלמים – מה עושים? מתי מקיימים חופשות בגן? ובכן פתרוננו היצירתי הוא כדלהלן:
הגן פתוח כל השנה, ונסגר רק כאשר החג המוסלמי נפגש עם החג היהודי. הגננים והילדים דוברי העברית יוצאים לחופשה בעת החג היהודי, ואז עובדות הגננות דוברות הערבית יחד, כשהגן הופך רב שכבתי לכמה ימים. בימי החג המוסלמי מתרחש המצב המשלים: דוברי הערבית בחופשה ודוברי העיברית בגן רב שכבתי. דבר זה מאפשר לקארין לשהות עם אחיה יוסף, לדימה לפגוש את אחיה ויסאם ולנעמי לפגוש את אחותה הקטנה שירה. אך גם כאלה שאין להם אח בגן השני מרוויחים מהגיוון הזה, והנה בתי הגר מצאה עניין רב במשחק ובעזרה לקטנים. יום שלם שיחקה עם היולין מקבוצת הצעירים, ומשחזר הגן לשגרת יומו ביקשה לפקוד את קבוצת הצעירים "כדי לעזור שם לגננים", כלשונה. מיום הביקור הזה בגן של הקטנים, שבו "עזרה לגננים", חזרה הגר מאושרת ומליאת חוויות.
באחד מערבי החג המוסלמי ערכנו מצעד למפיונים ברחובות הכפר, כשאנו קוראים לעבר בתי התושבים קריאה מסורתית לתקופת הרמדאן. קריאה זו משמשת את המתפללים בהעירם זה את זה לפני עלות השחר כדי לאכול, שכן בתקופת הרמדאן רשאי המוסלמי לאכול רק בלילה, לפני עלות השחר. בנוסף הבאנו עמנו מתנות קטנות לחג, עטופות להפליא, וחילקנו בבתים. תושבי הכפר קיבלו אותנו בשמחה רבה, והרעיפו על הילדים מטעמים וגילויי חיבה.
ואני - בין ישיבה עם רואה החשבון והועד המנהל של עמותת עין בוסתן וישיבה עם הגננים והצוות הפדגודגי; בין ליווי מוסיקלי לסיפור ולטקס של סוף השבוע וגביית שכר לימוד וחלוקת הקבלות להורים; בין פתיחת מכתבים מהבנק וכתיבת לחן לשיר חדש לכבוד החג; בין ליווי של ביתי הגר לגן המשותף בעוד בת החמש וחצי משתעשעת במילים החדשות שלמדה בערבית; בין שיחות, פגישות ותכניות בדבר פתיחת כתת וולדורף דו לשונית ראשונה מסוגה ופתרון בעיות של אמא מסוימת או אחד הגננים; בין בקרה על הוצאות ומתן מענה לצרכים החומריים של הגננים והגן ובין תליית מודעה כלשהי על לוח המודעות; בין מענה על פניות מייל רבות מספור – דבר שלרוב אני נמצא בפיגור בלתי נסבל בו ועמכם הסליחה וניסיון לזכור את שמות כל ההורים החדשים, אני משתדל שלא לפספס את רגעי ההוקרה, ההתפעמות וההודיה: הנה לנגד עיני מתרחשים ניסים! דור אחר, שאינו נאלץ לחוות הפרדה, סכסוך ושנאה, רוקם את סיפוריו!
אשתדל לכתוב שוב בקרוב.
חוזר ומודה לכם על כל תמיכתכם אשר בלעדיה לא היה כל זה בגדר האפשר.
שלכם בידידות
אמיר שלומיאן
