חוויות אישיות

 אנו שמחים ומברכים על החינוך של שלושת ילדינו בגני עמותת מעין בבוסתן. מעבר לכך שהגנים מספקים עבורם מקום טבעי, משפחתי, מפתח, מעשיר ונעים לגדול בו הם זוכים לחוות את הקסם של שתי התרבויות המשולבות בגן. אין מרגש מלשמוע אותם שרים במהלך הקידוש בערב שישי את שירי יום שישי בשפה הערבית ולשמוע אותם שרים לצד שירי החנוכה את שירי חג המולד בערבית. ילדינו גדלים בחברות ואהבה לצד שכנינו הנפלאים מהכפרים הקרובים ואנו כמשפחה חשים חלק מקהילה עוטפת וייחודית. קהילה שרוחה מהדהדת במרחב האזורי ואדוות גליה אוספות אליהן משפחות שמחות נוספות. 

משפחת גימון

 שלום רב , אני סלטאנה אמא של קרין ,יוסף ולארין, שהתחנכו בגני מעיין בבוסתאן . הגן בשבילנו הוא נקודה של שפיות בתוך המציאות המשונה והקשה בארץ. אני כאמא שותפה בהקמת הגן ב-2005 החוויה שלי התחילה בפגישה עם אמיר (הוגה הרעיון של גן משותף) בדשא הגדול במרכז טבעון, אז הייתי עם קרין הבכורה שלי ושם שמעתי לראשונה על הרעיון להקמת גן משותף יהודי ערבי. התלהבתי מאוד מהרעיון ואז בספונטניות אמרתי שיש ליד הבית שלי מקום בו יכול להיות הגן (היה שם קודם גן שעבר למבנה חדש). מאז הכל היסטוריה. התחיל הגן וקרין הייתה מהקטנים בגן. היום היא בת 18. עבדתי בגן כגננת משלימה וגם שלוש שנים כגננת מובילה. זאת חוויה מאד מרגשת לראות את היכולת להכיל ולהתמודד מול הקושי, לתת באהבה, להתמסר לתהליך המטפח כל ילד וילד. אני גאה להיות חלק מהמשפחה הנפלאה של עין בוסתן, מקום חם, מכיל שמצמיח דור חדש, שלומד מההתחלה לקבל האחד את האחר, להתמודד מול קושי שנובע משונות, דור שלומד להקשיב בסבלנות, לכבד דעות של האחר ולקבל אותן. הייתה לי הזכות להשפיע, אפילו במידה קטנה, על העוצמה והתהליך החינוכי שנעשה בגנים של עין בוסתן. היום אני והמשפחה חלק מהקהילה הנרחבת של עין בוסתן, מתרגשים להיות שותפים לדרך השוויון והצדק החברתי שנעשים בתוך הבועה האישית שלנו. בסוף חייבת להגיד שהגן בשבילי הוא "התינוק שלי". באהבה, חילף סלטאנה אמא, חברה וגננת ובעלת תואר שני בהדרכה וניהול בגיל הרך 

חילף סלטאנה

 לכבוד: אנשי הלב הפתוח :-) שמי נירית, אשתו של יואב ואמא של מתן בן ה 5- וליבי בת ה 7- ואנחנו משתייכים למעלה מארבע שנים לביתינו החם - עין בוסתן. המפגש שלנו עם עין בוסתן הוא לא מקרי, הוא בהשגחה :( כי הוא ממשיך את דרך החיים שבה אני ויואב בעלי כל כך מאמינים בו - מפגש תרבויות וקירוב לבבות. לאורך כל חיי בוערת בי הכמיהה והאהבה למפגש בין תרבויות - מפגש בין אנשים מגוונים, היכרות עם שפה אחרת והמנהגים המיוחדים שכל תרבות מביאה עמה - כמה זה מעשיר ופותח את הראש ואת הלב וכמה זה מרגש ומקרב. בילדותי החיים שלי באוסטרליה השרישו בי את דרך החיים של מפגשים מיוחדים בין התרבויות השונות, בין האנשים שהיגרו לשם מכל קצוות העולם. בצבא עבדתי עם המגזר הבדואי כי כל כך רציתי להכיר עוד תרבות שהיא חלק מאיתנו. ושנתיים לאחר ששבתי בחיי הבוגרים לחיות בישראל, עברתי לגור ביפו - עיר בה חיים יחד ערבים ויהודים, וכדי להעמיק את ההיכרות שלי עם האנשים מהמגזר הערבי החלטתי להמשיך לקיים את אהבת השירה שלי במקהלה של נשים יהודיות וערביות מוסלמיות ונוצריות - ואיתם גדלתי להכיר נשים מופלאות ותרבות עשירה, ואיתם גדלה אהבתי לאדם בהיותו פשוט אדם. לפני חמש וחצי שנים יואב ואני עברנו לחיות בטבעון יחד עם בתנו הבכורה ליבי, שהייתה אז רק בת שנה וחצי. ידעתי שאצטרך להיפרד מחברותיי במקהלה ביפו אבל את דרך החיים של מפגש עם תרבויות שונות וקירוב הלבבות אני חייבת להמשיך להנחיל לילדי, וכך חיפשתי גן שמשלב יהודים וערבים יחד והגעתי לקהילת עין בוסתן הנפלאה. האנשים המשתייכים לקהילת עין בוסתן - צוות הגנים והמשפחות, הם אנשי לב ענק! כל כך מרגש להכיר אנשים שהם אוהבי אדם כאדם בלי שום הגדרה נוספת. כל כך מרגש פשוט להיות יחד - בגידול ילדינו, בשמחות ובעצב. כל כך מרגש השיח בגובה העיניים - השיח הפתוח הוא לא תמיד קל בין אנשים שרק רוצים לשמור על הטוב אבל יש לשיח מקום ויש כבוד להקשבה. כל כך מרגש ולא מובן מאליו, להיות שייך לקהילה רב תרבותית ודו לשונית שרוצה בטוב ומהווה דוגמא אנושית כל כך לחיים של יחד. תודה גדולה קהילה יקרה שלנו. מחכים להיות שוב יחד, בקרוב. בשמחת לב גדולה ובברכה, 

יואב ונירית קמלמן

 לפני שהצטרפנו לקהילת עין בוסתן מעולם לא ביקרנו בכעביה ואת הבתים של חילף ראינו רק בדרך לנופית עין בוסתן בשבילנו היא גשר המקרב אותנו לשפה אחרת, אל תרבות שונה, שכנה עין בוסתן היא הזדמנות להתנסות בחברות שנראית מבחוץ כמעט בלתי אפשרית ומבפנים כה ברורה וטבעית עין בוסתן היא אי של שלום ושפיות בארץ הרותחת שלנו הוכחה שכן, אפשר וצריך לחיות ביחד, להכיר טוב יותר עין בוסתן משיבה רוח של כבוד הדדי ואהבה נישאת על כנפי הדמיון, המשותף, ונושאת אותנו איתה 

זיו שדה

 בקיץ האחרון סיימה בתנו הצעירה 4 שנים בעין בוסתן, שהצטרפו ל-4 שנים נוספות בהם גם ילדינו הגדולים היו בגנים, ואנחנו כמשפחה חלק מהקהילה. לאורך השנים, מה שהביא את הגן לביתנו בצורה הכי חזקה היו השירים והברכות בעברית ובערבית, מזהר, בכורנו שהיה מברך ושר בערבית, דרך מאיה שגם אחרי שסיימה את הגן היתה גאה בהצלחתה בשיעורי הערבית בבית הספר, ועד נעמה שמגיל 3 היתה שרה עם קול הפעמונים שלה במבטא ערבי את כל השירים והתנועות שלמדה בגן. שנים קודם, כשהייתי בהריון וזהר היה בשנתו הראשונה בגן הוא שאל אם התינוקת שתיוולד תהיה עברית או ערבית. ולאחר שנולדה וגדלו, היו הבנות עוטות צעיפים לראשן ומשחקות באחיות רנין ורוואן. ורק לפני שבוע, קיבלה נעמה נול קטן לאריגה, ואחרי שהחלה לארוג בקע ממנה שיר הדגים שהיו שרים בגן בעת האריגה "מלמעלה מלמטה שוחים הדגים התדעו מה סודנו, אנחנו אורגים", ומיד אחריו שיר בערבית, שעליו, לצערי אינני יודעת לחזור. היום אנחנו קצת רחוקים, אך עדיין חלק מהקהילה ומחכים בקוצר רוח לצאת מהסגרים ולשוב לחגוג יחד בעין בוסתן. 

משפחת שיבולת

 עין בוסתן בשבילי היא משפחה רחבה והזדמנות לגדל את הילל, הבן שלי בן ה-6, בסביבה שפויה, של דו קיום שהוא לא רק רעיון אלא גם מציאות. הזדמנות להתידד עם שכנינו מזובידאת, להזמין ולבקר בבתים ולהרגיש חיבור עמוק. כשהילל הולך עם סבתא למוחמד הירקן הוא מדבר איתו בערבית, ובשבילי זו שמחה גדולה. תודה לקהילה הנפלאה! 

ענת אלון

 בשנות הגן הראשונות שאלנו את עצמנו שאלות רבות באשר לדרכים בהן יש לתת ביטוי לתרבויות השונות. באחד מחגי האדחא הראשונים החלט להציב בגן דגם של הכעבה, הקדושה למוסלמים, לכבוד החגיגה הקהילתית, עם הורי הילדים, לפנות ערב. וכך עשינו. הכל היה מוכן כמתוכנן לאותו ערב בלתי נשכח. הדגם היה עטוף בבד שחור, כמו הבד המכסה את האבן בעיר מכה. הגן היה מקושט כולו, ואור נרות קידם את פני האורחים. אוירת חג והתרגשות. ברגע האמת היו הספסלים מלאים עד אפס מקום בהורים, והנה הילדים נכנסים, בלבוש לבן, שהוכן במיוחד עבורם על ידי הגננות, כמלבושיהם הלבנים של העולים לרגל. הגננת המובילה והילדים החלו לשיר בערבית בקולות עדינים. באותה תקופה לא ידעתי ערבית כלל, ולא הבנתי מילה משיריהם. ידעתי שאלו הם פסוקי הקוראן המתאימים לארוע, אך לא ידעתי דבר מעבר לזה. הצצתי בפני הורים, וראיתי שכולם חווים חוויה חיובית, משמחת. לפתע חשתי לחץ עז בליבי. כמו פחד הקפיא את דמי. מפתיעה מאוד היתה התגובה הפיזית הזו שלי. זו אולי הפעם היחידה בחיי שאני זוכר את עצמי נבהל כך, עד כדי זעה קרה בכפות ידי. ולמה נחרדתי? קול פנימי שאל אותי: מאין לך הביטחון שמה שאתה עושה הוא אכן הגיוני? הרי אתה כלל לא מבין מה שרים הילדים? ואולי הם אומרים דברים מזעזעים? כל ההורים סומכים עליך, ואתה מנהיג אותם מבלי לדעת לאן אתה צועד?! אינך חושב שאתה מגזים?! החוויה היתה עבורי משנה חיים, אך להערכתי לא נמשכה אלא שניות ספורות, כי במהרה הופיע בתוכי קול נוסף, שאמר כך: הרגע! הרי הגננת היא עולה, היקרה מפז, שלעולם לא תוליך אותך לעבר מכשול. הרי אתה יודע זאת ללא שמץ ספק! הרגע, אם כן, ותן לה להובילך. ידעתי שזה עתה קילפתי מנשמתי קליפת פחד מיותרת. נשמתי עמוק, הצצתי שוב בפניהם של הורים אחרים, וראיתי שכולם עודם נרגשים, ונותנים אמון מלא בגננים ובי. הודיתי לחשכה, כי לאור הנרות לא יכול היה איש לראות את ים הדמעות המרטיב את פני. מאז ועד היום אני יודע, שאם יש מישהו שזכה לחוות שינוי משמעותי בעקבות מפעלה החינוכי המפעים של עמותת עין בוסתן, הרי זה אני. 

אמיר שלומיאן ז"ל, ממקימי הגן

 עין בוסתן הוא מקום מיוחד. כילדה ונערה שגדלה בתרבות ארצנו נטבע בי פחד מהמגזר הערבי. לא ממש באתי איתם במגע. כשהתבגרתי וחיפשתי דרך עמוקה להבין את החיים, הבנתי שכל בני האדם שווים. בהיותי גננת כבר 5 שנים בעין בוסתן המפגש עם שני המגזרים ושתי התרבויות מרפא את הטבעות החברה. פה אני יכולה לתת, ולא רק לתת, להצמיח ולהיות חלק מקירוב לבבות אמיתי, אשר נכון וראוי שיהיה בחברה שלנו ובכל מקום אחר בעולם. כולנו שווים, כולנו נשמות רוחניות, כולנו ראויים להזדמנות שווה, כולנו בני אדם, בלי קשר לצבע עורנו, תרבותנו והשתייכותנו. ילד אהוב אצלנו בגן - אינו שייך לדת או לאום כזה או אחר. ילד אהוב הוא ילד אהוב. ואינשאללה יגדל ויאהב בבגרותו חברים יהודים וערבים בדיוק כמו שאהב ושיחק בילדותו - כאן אצלנו בעין בוסתן. כאן זורעים את זרעי השלום. והלוואי ויתרחבו לעוד ועוד " עין בוסתנים" כאלו ונביא יחד ריפוי לחברה של היום. 

אסנת, גננת בפעוטון, גן ניסאן

 בילינו בעין בוסתן במשך 3 שנים. בתור חד הורית הרגשתי שאני לא לבד והקהילה היא בשבילי משפחה תומכת. מאור קיבל כל כך הרבה אהבה❤️ בגן, שהולכת איתו לכל החיים. האחווה היהודית ערבית היתה מרגשת ומלווה אותי עד היום. אני מודה לעין בוסתן ומאחלת שכמה שיותר משפחות יהנו מהגן. באהבה ריקה אור לב אמא של מאור 

ריקה אור לב

 אני זוכרת את הפעם הראשונה שנכנסתי לגן בחילף לפני 9.5 שנים, זו פשוט היתה תחושה של להגיע הביתה. העבודה עם ילדים מאפשרת לי ריפוי בכל יום הם מלמדים אותי, מצחיקים אותי עד דמעות וממלאים את ליבי באושר, משיבים לי את התמימות. בנות הצוות הפכו לחברות, ואני גאה שאני עובדת עם גידי. העשייה והטוב שנעשה עם ההורים מאפשרים לי לחיות בתוך בועה, שאני גם מקווה שאיננה רק בועה אלא אבן שנזרקת למים ויוצרת אדוות. אני מאד גאה, מעריכה ואוהבת להיות חלק ממשפחת מעין בבוסתן 

אסתי סגל, גננת בגן דאליה

 עין בוסתן בשבילי זה משפחה, בית, הוכחה לכך שיהודים וערבים יכולים לשתף פעולה, בית לחינוך משותף. בחודשים הראשונים שלי בעבודה, הבאתי את בני יובל לגן דאליה, הוא היה אז כבן 8. ברגע שנכנסנו אל חצר הגן, הוא נעמד והסתכל סביב, העיניים שלו נפתחו לרווחה, בית החזה התמלא אויר והתרחב ושאגה של שביעות רצון יצאה מפיו... שאלתי: " מה קרה?" הוא ענה: " הלוואי והייתי בגן הזה כשהייתי ילד"... אף פעם לא שאלתי מה בדיוק שבה את ליבו, רק רציתי לשמר את התחושה שפה הוא מרגיש טוב, מרגיש שזה נכון לו, מרגיש את הקסם... מהו אותו קסם? כל אחד יבחר לעצמו, שכן הרבה קסמים מתרחשים בגנים שלנו, החל בחינוך ערכי ומכבד, דרך משחק, שיר וסיפור בשתי שפות וכלה בקהילה משותפת שנרקמת וגדלה מיום ליום כמו שמיכת טלאים כבר 17 שנים. 

עדי ורד

 לפני 15 שנה קבוצת הורים הקימה את גן עין בוסתן. בין הילדים הגדולים הייתה גם מאיה שהייתה בת חמש. את מסיבת סוף השנה ההיא עשינו על חוף הים וההורים הציגו בה את ההצגה " דירה להשכיר " בשתי שפות , כל קטע בשפה אחרת. מאיה גדלה וכשהגיע זמנה והתגייס לצבא היא סירבה וישבה בכלא על זה (ואני הייתי גאה בה על זה, אולי כי גם אני ישבתי בכלא מאותה סיבה לפני 40 שנה) כשהשתחררה הלכה ללמוד ערבית אבל לא היה לה כל כך איפה לתרגל וליישם את הלימודים, ואז היא באה לעבוד בקייטנה הקיץ בעין בוסתן, יחד איתי , ויחד עשינו תאטרון בובות עם " דירה להשכיר" כמובן... אני סיפרתי בעברית והיא תרגמה סימולטנית לערבית.זה היה מרגש עבור שנינו, מעיין סגירת מעגל של 15 שנה... גם ילדה ערביה שהייתה בגן הראשון, מורן, התחתנה לפני שבועיים, ממש ברחוב של הגן... איך שהימים עוברים... הבוקר יצאתי לטיול והגעתי למגרש משחקים, פגשתי שם אבא וילד מהפעוטון בחילף. הבוקר היה היום השני של חג ראש השנה, ושאלתי את האבא אם הוא מכיר את השיר" שני אורחים לי בחלון" וסיפרתי לו שכשפתחנו את הגן היה חג ראש השנה ורצינו שיר בערבית שיתאים לחג, ואז עולה, הגננת שהייתה אז, ואמיר כתבו את השיר" חממה ביידה"... ואז , הבוקר, שרתי ורקדתי את השיר נזה בערבית במגרש משחקים... והבן שלו בן שנתיים וחצי הכיר את השיר .. זה היה מחזה סוריאליסטי... וכשהלכתי הבייתה פגשתי בחור ערבי על הספסל הציבורי שאמר לי שהוא מתחתן ואולי אני מוכן לבוא לשיר לו בחתונה... ואז הוא התחיל לשיר לי על" חממה ביידה" בערבית, שיר שאני לא מכיר, לא את המילים ולא את המנגינה... אז הצעתי לו שישיר בעצמו בחתונה שלו, הוא שר יפה... 

גידי היימן

 אביב בתנו בת ה-4.5 התחילה השנה את גן דאליה. אני וטל בת הזוג שלי גדלנו בבית ימני מאוד שנשאר ככה עד היום ועשינו את כל הדרך לבד אל הצד השני. הצד שמאמין בשלום ובדו קיום. כשאנחנו רואות את אביב בגן, עטופה בעיניים טובות, מילים אוהבות והעצמה מהגננות ומהילדים הסובבים אותה, אנחנו יודעות שאנחנו נמצאות במקום הנכון. כשאביב שומעת את השפה הערבית, מנסה לשיר ולדבר בבית, וקוראת לבובות שלה במילים בערבית, אנחנו יודעות שהשפה תשב בליבה כשפה של אהבה, של שירה של קרבה. ובכך עקפנו את בור האיבה שסביבו גדלנו ושאת הקולות הבוקעים ממנו אפשר לשמוע בלי הרף. אנחנו רק כמה ימים בגן, אבל זה כבר ברור שיש כאן משהו מיוחד מאוד מאוד שכמעט נס להשתייך אליו וצריך להשקיע בו ולהזרים לתוכו עוד ועוד עוצמה ויכולת כדי ליצור אנשים טובים יותר קרובים יותר שליבם מכיר הרבה יותר טוב את הקרבה, החום, וחדוות היצירה המשותפת, מאשר את הקולות הרבים האחרים המעודדים פילוג, זרות ופחד. 

כמה מילים על עין בוסתן /עדי ברקוביץ וטל גזית

 עכשיו אני בת 15. הפכתי להיות צעירה. אני חייבת לדבר בשפה העברית כי אנחנו חיים במדינה מעורבת בין ערבים ליהודים. למדתי בגן של עין בוסתן, שהוא גן משותף לערבים וליהודים. נהנתי להיות חלק מהגן בו הילדים הערבים והילדים היהודים מתערבבים ביחד. עכשיו אני הנערה עם העברית הכי טובה, ובזכות זה שאני מדברת עברית היטב, נכנסתי להרבה קורסים בעברית והשתתפתי בקונסרטיב בעברית. באשר לסיורים והפעילות שהיינו ביותר, שכן נהגנו לאסוף עצים להסקה, לאפיית לחם, לשוטט ביערות לחקור נופים עם הגננות. אני ממליצה לילדים צעירים ללמוד בגן משותף בין ערבים ליהודים שהוא הגן של עין בוסתן. הניסיון שלי בגן היה נפלא, אלו היו מהימים הכי טובים עבורי. 

ריאן, בוגרת הגן

 אני בחרתי להתנדב בעין בוסתן כי בעיני הדרך היחידה ליצור מציאות טובה של שלום, אהבה ושיתוף פעולה בין ערבים ויהודים ובין כל האנשים באופן כללי היא דרך החינוך של הילדים שלנו. חינוך מגיל צעיר לכבוד, אכפתיות, שוויון, שיתוף פעולה ואהבה לעולם ולכולם. ברגע שכל הילדים ילמדו את מה שלומדים בעין בוסתן נחיה כולנו חיים של שמחה, שיוויון, ושלום. 

דאלי, התנדבה בעמותה

 ההתחלה שלי בעין בוסתן היתה בשירות לאומי. לא חשבתי שאמשיך ואלמד את כל הדברים האלה: למדתי אחריות ואיך לשמור את אהבת כולם. אני מרגישה שאני בתוך המשפחה שלי בעין בוסתן ועכשיו כשנהייתי אמא, אני לומדת יותר ויותר. יש כל כך הרבה אהבה בעמותה, אהבה בין כולם, בין המשפחות ובין הצוות. אני מאושרת כי אני שייכת לקהילה הזו כי חברי הקהילה בעצם קוראים לשלום ולאהבה ❤️ 

אסיל, שירות לאומי

 החוויה שחוויתי בעין בוסתן היא של עולם גדול של תמיכה, אהבה, כח וחום. הגן הזה תרם לי הרבה כתלמידה. גרם לי לבנות אישיות חזקה, ונתן לי כוח להביע את דעתי בצורה ייחודית, שלא כולם יכולים. זכיתי בהמון חברויות מהגן ושמרתי על מעגל חברים, שעדיין איתי עד היום. אני ממש ממש ממליצה לכל הורה שרוצה לפתוח לילד שלו עתיד יותר טוב, שישלח את הילד לגן אוהב כזה. 

קרין, בוגרת הגן (כיום בת 18)

 איתמר זוכר במיוחד, את טיול חלוקת משלוחי המנות בכפר בפורים. גם לנו זה היה רגע מיוחד ומרגש, לראות את הגן נותן משהו לקהילה, ואת הילדים הולכים מחופשים יד ביד, ויוצאים מהמרחב המוגן של הגן, להכיר את סביבתם על ריחותיה ואווירתה, ואת שכניהם מקבלי הפנים. המפגש הכי יפה בין מנהג יהודי של נתינה, למנהג ערבי של הכנסת אורחים 

מיכל ועמיר

 עבדתי בגן עין אלבוסתאן 4 שנים וגם היתי אמא לילדה מדהימה שזכתה להיום בגן נפלא עם צוות מדהים ותומך ועוזר. בתקופה הזאת רכשתי ניסיון גדול מהצוות .. מקום טוב ויפה מסודר .. קהילה תומכת מקשיבה מקבלים האחר באהבה עוזרים מקשיבים הכל למען הילדים גן כמו גן עדן 

רנין

 אני עאידה עואד מטמרה, גננת וולדורף 17שנים בשפרעם וגם מורה לערבית במצובה כמה שנים. הכרתי עין בוסתאן לפני יותר מעשר שני דרך התבוננות ולימוד אישי אני אוהבת ומעריכה וזה מתחבר אליי מבפנים- הילדים, ההורים, הצוות החינוכי וההנהלה. שמחתי מאוד להיות חלק מהרבה מפגשים ומסיבות וטיולים עם קהילת עין ולבוסתאן גם לוויתי את הגננת המתוקה והנשמה חמש שנים עבדנו ביחד איך לשלב המטרות של חינוך וולדורף עם המטרות של משרד חינוך הייתה לנו עבודה נפלאה ופורייה לילדים ולצוות. אני גאה בחברות עם גל ואבא שלה. המחשבות שלנו והחוויות המלאות חיים ושמחה ואושר ביחד אני מאמינה זה מה שיביא שלום נפש ושלום בעולם. שני הנכדים שלי היו אחת בגן ואחד בפעוטון הם נהנו והתפתחו נהדר. הבת שלי רנין עבדה כגננת בגן והיא הייתה מבסוטה מאוד. אני מאמינה זאת הדרך הביחד ומאחלת לעין אלבוסתאן להמשיך בדרכו הטובה. 

עאידה

 עין בסתאן זה הבית השני לנאי שלנו, לפני תחילת הלימודים נפגשנו בגן חשבנו שזו פגישה כמו שאנו רגילים ואז הדבר המופלא שקרה שההורים הם חלק בלתי נפרד מהצוות ניקינו סידרנו אנחנו ההורים יחד עם הילדים שלנו את הגן , זה רק נתן לילד לכנס בביטחון עצום כי היה פה לפני תחילת הלימודים נקה וסדר ההורים שותפים ויכולים לעזור ולתמוך לא צופים מהצד, חשוב לציין שנאי בשנתה הראשונה לגן. 

אמירה ואחמד גדיר